הכרעת דין בתיק מטכ"ל 171/12

על פי הודאתו, מורשע הנאשם בעבירה של שימוש ברכוש צבאי שלא למטרות הצבא, לפי סעיף 79 (א) לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955 + סעיף 36ב(א) לפקודת התעבורה, תשכ"א - 1961 בעבירה של נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, תשכ"א - 1961, ובעבירה של התנהגות שאינה הולמת לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955, בהתאם לכתב האישום המתוקן.

• ניתנה והודעה היום, ‏10/02/2013 , ל' שבט תשע"ג, בפומבי ובמעמד הנאשם והצדדים.

___________                                    ___________                            _____________

שופט                                               אב"ד                                          שופט

גזר - דין

1. על סמך הודאתו, ולאחר שהותר לו לחזור מן הכפירה שהשמיע, הורשע הנאשם בכתב אישום מתוקן שהחזיק שלוש עבירות שעניינן שימוש ברכוש צבאי שלא למטרות הצבא, לפי סעיף 79(א) לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955 + סעיף 36ב(א) לפקודת התעבורה, תשכ"א - 1961, נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, תשכ"א - 1961, והתנהגות שאינה הולמת לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955.

2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 8 באוגוסט 2011, בעת ששימש כרופא תורן במרפאת XXX, הורה הנאשם על פינויו של רב"ט נ.מ., לאחר שנחבל, לבית החולים יוספטל באילת. הנאשם הצטרף להסעת החייל לבית החולים ברכב צבאי מסוג אמבולנס, כשברכב נהג סמל צ.א., והנאשם לצדו, ואליהם התלווה חובש כונן ושתי חיילות נוספות. רבע שעה לאחר תחילת הנסיעה, ביקש הנאשם מסמל א' לנהוג ברכב הצבאי במקומו, והלה נהג ברכב במשך כשלושים דקות, בכביש מס' 12, במהירות של כ- 70-80 קמ"ש, וזאת ללא רשות וכשאין ברשותו רישיון נהיגה כלל, ושעה שלרכב זה דרוש רישיון מיוחד. הנאשם נהג ברכב הצבאי עד לכניסה לעיר אילת על אף שלא היה בקיא בתפעול הרכב, וסמל א', נדרש להסביר לו כיצד לתפעל את הרכב ואף העיר לו אודות מהירות הנסיעה. הנאשם נהג ברכב הצבאי בכביש המאופיין בירידות ובעליות, וכן בפניות מסוכנות, כשהוא אינו שולט כהלכה ברכב, וכשחייליו הנוסעים עמו מעירים לו על אופן נהיגתו ומבת.ק.ם ממנו לחדול. בהגיעם לכניסה לעיר אילת, שב סמל א' לנהוג ברכב, ולאחר פינוי החייל החבול לבית החולים, נסעו כולם לביתה של אחת החיילות שהצטרפה לנסיעה, משם נטלה מצרכים, ולאחר מכן המשיכו למסעדה הסמוכה לטיילת, בה שתו שניים מהחיילים משקה אלכוהולי מסוג בירה, ושתו אותו במהלך הארוחה, באישור הנאשם, והנאשם וסמל ת.ק. שתו מעט מהמשקה האלכוהולי. לאחר מכן, אספו את החייל החבול מבית החולים. לאחר מספר דקות נסיעה, ביקש החייל, סמל ת.ק., מסמל א' לנהוג ברכב הצבאי על מנת שהנאשם לא ינהג במקומו, ואכן סמל ת.ק. נהג ברכב הצבאי משך כעשרים דקות, מבלי שיש בידיו רישיון מתאים לרכב מסוג זה, עד אשר הוחלף על ידי הנאשם. הנאשם שב ונהג ברכב הצבאי, במשך כעשרים דקות, עד אשר הגיעו בסמוך לבסיס בח"א 10, אז שב סמל א' לנהוג ברכב.

בנוסף, בשני מועדים אחרים, התיישב הנאשם במושב הנהג ברכב הצבאי מסוג אמבולנס, התניע ולחץ על דוושת הגז, ללא רשות וכשאין בידיו רישיון נהיגה כלל.

3. במהלך הנסיעה שפורטה לעיל, ביקש הנאשם מחייליו שלא ידווחו אודות האירועים כדי שהוא והם לא "יסתבכו". כמו כן, ביום 11 באוגוסט 2011, יצר הנאשם קשר עם חיילת שהייתה ברכב ומסר לה שהוא צפוי להיחקר במצ"ח ושם יספר כי נהג ברכב הצבאי לעשר דקות בלבד, בדרך הלוך, וכי לא נהג בדרכם חזרה וכך גם סמל ת.ק.. הנאשם מסר לחיילת כי הוא מקווה שהיא תמסור גרסה זו בחקירתה. הנאשם מסר גרסה זו בחקירתו במצ"ח לאחר מכן. כמו כן, יצר הנאשם קשר עם סמל ת.ק. וסיפר לו אודות הגרסה שמסר למפקד הטייסת וכן בחקירה במצ"ח. הנאשם גם יצר קשר עם סמל א' וביקש ממנו שלא יספר אודות שאירע בנסיעה בדרכם חזרה מאילת ושלא יציג את האירועים האחרים כנהיגה בבסיס. הנאשם חזר בו מהגרסה הכוזבת שמסר בחקירה לאחר שסמל ת.ק. הודיע לו שבכוונתו לספר את האמת, בחקירתו.

4. כאמור, הודה הנאשם בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים אשר כלל הסכמה לגבי מרכיבי הענישה השונים. על פי ההסדר, עתרו הצדדים להשית על הנאשם חודש מאסר לריצוי בפועל בדרך של עבודות צבאיות, הורדה לדרגת טוראי, 3 (שלוש) שנות פסילת רישיונות בפועל, מאסר מותנה וכן פסילת רישיונות מותנית שמשכם ותקופתם יהיו לשיקול דעת בית הדין.

5. הצדדים הניחו בפנינו את השיקולים שהנחו אותם להיקשר בהסדר האמור. התביעה הצבאית ציינה כי לצד החומרה נשקלה העובדה שמדובר ברכב ייחודי כשלנאשם אין רישיון בתוקף, וכשברכב היו חיילים נוספים, במסגרת פינוי רפואי של חייל שנחבל. התביעה ציינה את כישלונו הפיקודי של הנאשם נוכח דרגתו. לצד הקולה, ציינה התביעה הצבאית את נסיבותיו האישיות של הנאשם, תפקודו המצוין כרופא, סיום השירות הצבאי בשל האירוע, העובדה שמסר דיווח כוזב בעיקר בכדי להגן על חייליו והעובדה שלנאשם היה רישיון נהיגה בארץ הולדתו. לגישת התביעה, תמהיל הענישה שאומץ במסגרת ההסדר הינו סביר ועל כן יש לאמצו. ההגנה טענה בפנינו כי מדובר ביליד גיאורגיה, שלאורך כל חייו הילך בצורה מופתית, סיים בהצטיינות את לימודיו בבית הספר לרפואה, ובסמוך לאחר עלייתו לארץ, השתלב בשירות צבאי בחובה ולאחר מכן בשירות הקבע ושירות זה לא הוארך בשל המעשים נשוא תיק זה. ההגנה עמדה על חוות הדעת הרבות שמשבחות את תפקודו של הנאשם וציינה כי ללא ספק כישלונו כאן הינו הכישלון היחיד בחייו. ההגנה עמדה על הפגיעה האישית, התדמיתית וכן הכלכלית בנאשם לאחר מעידתו, וציינה כי מדובר בטעות שבשיקול דעת שהייתה נטולת כוונות פליליות. בהתייחסה לרצונו של הנאשם להשלים התמחות בתחום הפסיכיאטריה בבית החולים אברבנל, ובהתייחסה לכלל הנסיבות, עתרה ההגנה לכבד את הסדר הטיעון.

6. הנאשם מסר בדברו האחרון, בין היתר, את הדברים הבאים: "... אני חושב שניסיתי על עצמי איך אפשר להיות שפוי ועדיין להיות עם שיקול דעת מוטעה וזה כרגע אחרי שעשיתי את זה, זה מפתיע אותי אבל עשיתי ואני מצטער ואני חושב שזה שיעור טוב בשבילי להמשך החיים".

7. לא יכולה להיות מחלוקת כי הנאשם כשל במעשה חמור ביותר. תחילה, בכך שבזמן פינוי חייל חבול, כשאין בידיו רישיון נהיגה מתאים, ובכלל, וכשהוא הסמכות הפיקודית בנסיעה, נטל לידיו את הרשות לנהוג ברכב צבאי מסוג אמבולנס, כברת דרך ארוכה, תוך נטילת סיכון שלא לצורך, ותוך פגיעה במשמעת הצבא. הנאשם אף חזר על המעשה האמור בדרכו חזרה, כשהפעם קדם לו חייל אחר שנהג ברכב הצבאי, מבלי שבידיו רישיון נהיגה מתאים. היבטי החומרה באשר לסיכון התעבורתי וכן באשר לפגיעה במשמעת הצבא הינם ברורים מאליהם. לא זאת אף זאת, הנאשם כשל במעשה בלתי ראוי ובלתי הולם על כך שיצר קשר עם החיילים שהיו עמו, ומסר להם את גרסתו ואף ביקש מחלקם להתאים את דבריהם לגרסתו. הנאשם אף מסר גרסה חלקית וכוזבת בחקירתו. הנה כי כן, כישלונו הראשון של הנאשם הוליד סדרה של כישלונות נוספים שאינם הולמים את מקצועו, תפקידו ודרגתו.

8. מנגד, אך ברור הוא שעצם הסתבכות הנאשם בהליכים פליליים, והרשעתו, הן בגדר ענישה כואבת. הנאשם, כאמור בטיעוני ההגנה, סיים את לימודיו לרפואה בהצטיינות ובמסגרת התפקידים השונים שביצע כרופא בצה"ל, זכה לשבחים יוצאי דופן מצד מפקדים, פקודים ועמיתים, כאחד. אכן, אף אנו בדעה כי כישלונו של הנאשם, עליו הורשע בדין, אינו מאפיין את דרכו ואת אורחות חייו, והוא בגדר מעידה שנדמה כי בעקבותיה למד הוא את הלקח.

9. באיזון הכולל סברנו כי תמהיל הענישה המוצע שכולל רכיב של מאסר לריצוי בפועל, אף אם בדרך של עבודות צבאיות, לצד פגיעה בדרגות ופסילת רישיונות נהיגה לתקופה ממושכת, הינו תמהיל נכון וראוי בנסיבות העניין.

10. משכך אנו מאמצים את הסדר הטיעון ומשיתים על הנאשם את העונשים הבאים:

א.      חודש (1) מאסר לריצוי בפועל, בדרך של עבודות צבאיות, בבסיס ציוד תה"ש, בתנאים שנקבעו על ידי רמ"ד שיקום במקמצ"ר בחוות דעתה מיום 30 בדצמבר 2012. הנאשם יחל לרצות עונש זה ביום 1 ביולי 2013.

ב.      שישה (6) חודשי מאסר על תנאי, למשך שנתיים (2), שלא יעבור כל עבירה שמהותה או עניינה שימוש ברכב ללא רשות בעליו או שיבוש מהלכי חקירה ומשפט.

ג.        הורדה לדרגת טוראי.